"כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא: ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי איבדה כלי חמדתה". הרב לוינגר הוא גידוליה של ארץ ישראל - ארץ צבי גידלה שעשועיה. אוי נא לה אומרת ארץ ישראל כי איבדה כלי חמדתה. יש דבר כזה שארץ ישראל בוכה. הרב לוינגר. העמדת את החזון הפנימי והמעשי של ארץ ישראל, של עם ישראל החוזר לארצו. מתוך החזון הנעת את גלגלי ההתיישבות המעשית. הכל בה מתוך התורה, מתוך חזון ארץ ישראל הפשוטה והעמוקה. אמרת לי לא פעם: הגיע הזמן לעלות כתה, לא להשאר רק במצוה ד' לרמב"ן. שאלתי אותך: מה פירוש? מה לא מספיק במצוה ד' לרמב"ן? אמרת לי: צריך להבין את ערכה של ארץ ישראל. זו הקומה השניה. שאלתי אותך: ואיך להתחיל? ענית לי: תתחילו עם דברי הרמב"ן על התורה שמבאר שבארץ ישראל אין שר ומלאך ממונה עליה, אלא הקב"ה הוא אחראי על ארץ ישראל. משם תתחילו. זה הבסיס של הקומה השניה. הגר"א ביאר את תפקידם של היחידים בתהליך הגאולה. איך היחידים סוללים את דרכה של ארץ ישראל לרבים. אתה סללת פעמים רבות כמורה דרך את דרכם של היחידים כדי שאחריהם יגיעו הרבים. היית עשר רמות מעלינו, אבל תמיד שלחת חבל והעלית אותנו. אנחנו מצדנו השתדלנו לצמצם רווחים אליך. כשלא הצלחנו ירדת אלינו. ישבת ימים ולילות להסביר את ערכה של ארץ ישראל. הסברת כמה שהדברים פשוטים ומצד שני כמה הם עמוקים. ידעתי שיש כאן תורה עמוקה. תורה של ארץ ישראל. ידעתי שיש כאן שכל גדול. חשבתי שבזה זה מסתכם. במהלך השנים הבנתי את הסוד שלך. רוח הקודש פיעמה בך. זה לא אתה שדיברת. זו השכינה שדיברה מתוך גרונך. פעמים בנחת פעמים בהקפדה כמו אם המחנכת את ילדיה. ואם השכינה מדברת אז כמה חשוב להקשיב ולהשתדל לעשות. על תורת הגאולה של הגאון מוילנא אומר הרב חרל"פ שלא כולם הבינו. היו כאלה שלא הבינו מצד פשטותם של דברים. היו כאלה שלא הבינו בגלל עומקם של דברים. והיו גם כאלה שרצו וניסו להשכיח את הדברים. על הכת השלישית אמור הרב חרל"פ שהאמת היא עד לעצמה ואינה צריכה ראיה. כך גם על תורתך הרב לוינגר, שהיא תורתם של ראשונים. שהיא תורתו של הגר"א. לא תמיד כולם הבינו. פעמים בגלל פשטותה של ארץ ישראל ופעמים בגלל עומקה. לצערי היו גם כאלה שניסו ומנסים עד היום להשכיח את משנתך - משנת ארץ ישראל בכוונת מכוון. גם היום נאמר: האמת היא עד לעצמה ואינה צריכה ראיה. אשרי מי שזכה להבין. ויותר מזה, אשרי מי שפעל על פי דרכך, ועוד יותר מזה אשרי מי שיתמיד להמשיך ולפעול על פי משנתך ותורתך - תורה הגאולה - תורתה של ארץ ישראל. בימי חולייך הקשים המשכת להורות את הדרך. כשדיברנו איתך על מצבך הפרטי הרכנת את ראשך. לא הסכמת לשמוע. כשדיברנו על ארץ ישראל זקפת את ראשך והסברת במדויק את הדרך ואיך להמשיך. הדרכת, משכת, לא הרפת. כשמצבך היה קשה עד למאוד, כשהתעוררת, בכית בכי גדול וזעקת: מי יעזור לארץ ישראל? מי יעזור למי שעוזר לארץ ישראל? מי יעזור לדניאלה ולצבי אלימלך? אלו היו מילותיך ברגעיך הקשים ביותר. הגר"א גילה לתלמידיו שישנם שני תאריכים המסוגלים לקדם את גאולתה של ארץ ישראל: ה' באייר - יסוד שבתפארת, וכ"ז באייר - מלכות שביסוד. עיקר עניינם - משיח בן יוסף הסולל את דרכו של משיח בן דוד. את התאריך הראשון זכינו לראות. בתאריך זה קמה מדינת ישראל. אבל התאריך השני נשאר תמיד כחידה בעיני. הרי שחרורה של ירושלים הוא בכ"ח באייר. ניסיתי לתרץ זאת שאומנם ירושלים שוחררה בכ"ח אבל המלחמה החלה בכ"ז. לא היה לי טוב עם תירוץ זה. דברי תורה הם מדויקים. עד שהגיעו ימים אלה. ביום העצמאות בה' באייר אושפזת ובכ"ז באייר ליל שבת קודש באמירת שלום עליכם... צאתכם לשלום... עלתה נשמתך אל כסא הכבוד. עליית נשמתו של צדיק מאירה את השמים. כל שכן עליית נשמתך שהיא נשמה לאומית, ענקית, כללית, הכוללת והחובקת מן העולם ועד העולם. התורה השאירה את היום הזה לך. הסתלקת בכ"ז באייר ונטמנת ברגבי אדמתה של ארץ ישראל בכ"ח באייר ביום ירושלים. סללת דרך לגילוי משיח בן דוד, דרך כל כך פשוטה וכל כך עמוקה - דרכה של ארץ ישראל. אכן, אוי נא לה אומרת ארץ ישראל, כי איבדה כלי חמדתה. אי אפשר שלא להזכיר את אמא, את הרבנית הגדולה הרבנית לוינגר שתיבדל לחיים ארוכים. כשם שהשכינה לא שכנה אצל האבות אלא בזכות האמהות, כך השכינה לא שכנה עליך אלא בזכותה של אמא. והאבות היו טפלים לאמהות בנביאות... אשרינו שזכינו להסתופף בצלך תמיד. אנו בטוחים שאתה ביחד עם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שזכית לגאול את חלקת קבורתם את שדה המכפלה, וביחד עם רבותיך, עם הרב צבי יהודה הכהן קוק ועם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועם הגאון מוילנא שכל פעם שהזכרת אותם בכית, ביחד תעמדו לפני כסא הכבוד ותעירו ותעוררו את אהבתה וגאולתה של ארץ ישראל בידי בניה הנאמנים לה מאוד.