הרועה הרוחני מקיבוץ "לביא" - בעקבות הצאן

בס"ד

18/9/1963 עיתון הצופה

הרועה הרוחני מקיבוץ לביא בעקבות הצאן

מאת חיים מיקרש

בראש צעד האייל, קרניים לו מסתלסלות, מזדקרות, כולו גאווה, אחריו מתונות-מתונות צעדו הכבשים. פעמונים שהיו תלויים על צווארן פלטו צלילים, ולקולן פיזזו גדיים בני יום יומיים, "גלשו עם כל הכבודה" במשעולים המפותלים של שדה הטרשים השמם.

כל פיסת ירק בבקעת יבנאל שנתגלתה "נבלעה" על ידי הצאן ומשכלתה תנובת הירק בשדה זה הסתפקו מעלי הגירה בחרולים היבשים. אחר הצאן מהלך היה לא אחד מאלה הרועים־ המתקדמים המצוידים בטרנזיסטור  אלא  רועה מעוטר זקן, צעיר ממושקף בעל מבט רציני עד למאוד, שילקוט הרועים שלו גדוש ספרי קודש, מחברות של מוסר ומחשבת ישראל, רועה המפזם לצאן ניגונים ערבים של דביקות חסידית המחפש את בדידותם של מרחבים, כדי להסיח עם קונו, ולהתענג על עולמו של הקדוש ברוך הוא  בזיו השכינה הפרוש כאן, על רקע כנרת שלווה והרים דוממים ונישאים, אפופי הוד קדומים.

בצהרי היום כשהצאן שבע ועייף. מרבצם הרועה הנאמן מעגלים,  מעגלים ופורש לו הצידה. אבני השדה משמשים לו מקום מנוחה, ועליהם מניח הוא ראשו הלאה. אך העיון המחודש בפרקי תלמודו כמו מחזירים לו רעננותו, וכוח התלהבותו שוב חוזרת אליו אל הרועה הלמדן. קול עמוק נישא אז בחלל והכבשים, חדי השמיעה, כמו מטים ראשם וקולטים ה "ניגון המיוחד"...

בכך אולי, שונה הרב משה לוינגר מכל אותו המחנה המהלך בעקבות הצאן. הרב הצעיר, משמש בקודש בקיבוץ "לביא" — המשק היושב על אם הדרך בואכה לטבריה — בגבולה הצפוני של בקעת יבנאל. מחלק זמנו להרבצת תורה לבני המשק ולהרבצת הצאן. בבוקר, בבוקר בטרם עולה השחר מאחורי הרי החורן הבולטים בשחור 'מראיתם על רקע הכנרת' נמצא כבר הרב לוינגר במכלאות הצאן, מלעיטם וחולב חלבם.

אך שמפציע אור השחר'  ניצב הרב בראש בני עדתו בקיבוץ ומתפלל תפילת שחרית. עוד שעה קלה מגיד הרב את שיעורו היומי  ואחר סעודה חפוזה מכוון עצמו הרב אל חלקות המרעה. יש שהוא מרחיק בבקעה ויש שהוא מטפס עם צאנו בשבילי הרים, או שהוא מרבצם בסמוך ל"לקרני חיטין", אותם סלעים שנונים, הבולטים במראיתם המיוחד והאפופים רזים ואגדות אין ספור.

מנין בא הרב לוינגר, כדי להנהיג "צאן אדם במשק לביא" ולהרביץ  צאן בשדה? כאחד האברכים בישיבת מרכז הרב כירושלים, היה תלמיד הישיבה משה לוינגר עוסק בלימוד מעמיק. שנים מספר לפני כן עשה כך בישיבת בני עקיבא־ בכפר הרואה. כחניך בית ספד חורב יליד ירושלים ובן למשפחה רבת יוחסין שהוציאה מקרבה הרבה רבנים ואישי תורה נודעים, ביקש גם משה הצעיר להרבות בלימוד תורה.

עם זאת לא נרתע, בהגיע היום, לצאת לשירותו הסדיר בצה"ל. דרך מחשבתו והתנהגותו הלאומית הדתית הביאה אותו אל בני הנח"ל הדתי. כאן במסגרת צבאית זו למד בן ירושלים מהותה של עבודת האדמה. אותה תקופה נאחזו חלוצי בני־ עקיבא מאנגליה במשק "לביא"' הפכו לאט, לאט את מקום יישובם לגן פורח. "אבל תמיד חשנו במחסור של רועה רוחני" אומר זאב, חבר מזכירות הקיבוץ ומוסיף כי קיבוץ "לביא" חש עצמו בבדידות מבחינה חברתית דתית, שכן הוא הקיבוץ היחידי במרחב התיישבותי זה. עובדה זו כשלעצמה עוררה את חברי המשק למחשבה על הבאתו של רועה רוחני , איש בעל סמכות דתית מחנכת שתקדם ענייניהם הרוחניים של בני הקיבוץ. ובני "לביא" ייחלו לרב שישהה במחיצתם, כדי לחזקם ולאמצם באמונה ודת. הם מודים בגלוי, נערים היו כשיצאו להכשרה, ומלחמת העולם שפקדה אותם השביתה אצל רבים מהם את הרצון לקנות תורה ודעת, וכיום חשים הם במחסורם הרוחני־ לימודי. "הרב" - אמרו בני המשק ישלים לנו את החסר". " הם יצאו לחפש אחר האישיות התורנית שבאורחותיה תתאים גם למסגרתם החברתית. הכל המליצו על תלמיד ישיבת מרכז הרב, שהוסמך זה לא כבר לשמש בקודש.

הרב משה לוינגר היה בן עשרים וחמש שנה כשנשא אישה.  עולה חדשה מארצות הברית  שעבדה כאחות בבית החולים "שערי־צרק" בירושלים. לדבריו, לא עלתה בדעתו להשתמש באצטלא דרבנן. אך "הימים עשו כנראה את שלהם".

הרב משה לוינגר, כשבאו אליו חברי המשלחת של הקיבוץ מהגליל התחתון, לא השיב פניהם ריקם. ביום מן הימים ארז מטלטליו, נטל את רעייתו ובנו ויצא לקיים שליחותו הרבנית בקיבוץ ובכך קבע מציאות חדשה — שיבוצה של אישיות תורנית-רבנית במשקי הקיבוץ הדתי בארץ. ובמשק "לביא" זכה, הרב לוינגר לכבוד ויקר. בני המשק חסו בצלו. האזינו ברוב קשב לשיחותיו ולתלמודו, המונים נמשכים אל שיעורי התורה שלו והחוגים הלימודיים המופעלים על ידו. ובכל זאת הופתעו במקצת בני המשק כשבא והפציר בהם שיעניקו לו "עבודה נוספת".

הציעו לו תפקיד חינוכי במסגרת בית הספר האזורי במקום. אבל הרב לוינגר סירב ותבע במפגיע "עבודת כפיים דווקא". אני חפץ לרעות את הצאן, הציע הרב לחברי מזכירות המשק מתוך הסברה כי עבודת כפיים אינה נוגדת רוחה של היהדות כי אם משתלבת בו. ורצונו של הרב — כבודו. וכך היה הרועה הרוחני של "לביא" גם לרועה הצאן.

עם ההליכה אחר הצאן הגביר הרב לוינגר את שקידתו להלהיב את החברים בחיי תורה ומצווה. שיא פעולתו בשעות אחר הצהרים והערב בבית הכנסת שנבנה על ידי המשק והבולט ביופיו ובהדרו. כאן נערכים החוגים הלימודיים כאן משוחח הרב לוינגר עם בני עדתו. כאן מקבל הוא פניהם של ילדי משקים חילוניים שבסביבה ומטעימם ממיטב מאור המסורת של ישראל סבא. ומכאן יוצא הרב לוינגר לעתים עם ילדי "לביא" לטייל בשבילי השדות ותוך כדי כך מספר להם סיפורים המשובצים מאמרי חז"ל, שיש בהם כדי להשריש אמונתם ולהגביר דביקותם. זו דרכו המקורית והמיוחדת במינה של רב בישראל שבחר במשק לביא כמוקד פעולתו התורנית, המשולבת בעבודת כפיים. צאן ואדם מסתופפים בצלו של הרב משה לוינגר, הרועה הרוחני של משק "לביא".